זו רק תחפושת!


מה קרה לילד שלי?

אם אני צוחקת אני לא מפחדת; המח לא אוחז בשתי חוויות כל כך שונות במהותן, בו זמנית. או – פחד, או - צחוק. גם צחוק מאולץ, או מאולתר, משחרר את הפחד.

האם אנו לפעמים מפחדים מהילדים? כן. בגיל צעיר מפחדים מסצינות ודרמות סביב שעת יציאה לגן, או אמבטיה, וככל שהם גדלים גם הפחדים שלנו.

יש ייצור בעולם של הארי פוטר, "בוגרט" שמו, שכל הזמן פושט צורה ולובש צורה. אם התגברתי על פחד אחד זה יופיע בצורה אחרת שמפחידה אותי. איך אפשר להתמודד עם איום שכל הזמן משתנה?

"The charm that repels a boggart is simple, yet it requires force of mind. You see, the thing that really finishes a boggart is laughter. What you need to do is force it to assume a shape that you find amusing."

(Book 3 pg 134)

יש כאן שתי אפשרויות. שתיהן מועילות.

הראשונה היא הדוגמא מהארי פוטר: התפקיד של הייצור הזה הוא להפחיד אותי, ואם אני יודעת לא לפחד, זה כל הסיפור. הוא מפחיד אותי על ידי מראה מסוים, נגיד אריה שואג, ואני מדמיינת שאני רואה שפנפן חמוד, והאריה מתמוסס ונעלם. קוסמות.

האפשרות השניה, והיותר עמוקה ואמיתית עם הילדים שלנו, היא לדעת להבדיל בין מה שנראה לי, ומה באמת: ילד צורח הוא לא צרחן, וילד שמתחצף הוא לא חוצפן. הילד שלי טוב במהותו, גם אם לרגעים נדמה אחרת.

כשאני יודעת בתוכי שככה הוא, ילד טוב, יש לי במה להרגיע ולעודד את עצמי, וגם הוא מתעודד מהיציבות שלי. זו מתנה גדולה לילד, כי הוא מרגיש שאמא לא קונה את השטויות שלו, שלמרות הכל היא לא מתבלבלת ויודעת מי הוא באמת, והוא לומד ממנה על עצמו! EndFragment

Featured Posts